רקע כללי והשלכות אזוריות
מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 הפתיעה את ישראל וחשפה כשל מערכתי רחב היקף. הפיגוע גרם למותם של לפחות 1,195 אזרחים וחיילים, וחטיפתם של 251 נוספים. למרות הזמן שחלף, חלקים רבים מן האירוע עדיין לוטים בערפל. חמאס, ואפילו מקורות בקהיליית המודיעין האמריקאית, הופתעו מהקלות בה חצו הפעילים את הגבול ומאיטיות התגובה הישראלית. ניתוחים מסוימים ראו בכך הצלחה קטסטרופלית: הצלחה טקטית של חמאס שצפויה להביא לאסון אסטרטגי לפלסטינים.
התגובה הישראלית למתקפה חרגה הרבה מעבר לעזה. ישראל פתחה במתקפה כוללת נגד חיזבאללה בלבנון, התעמתה עם החות'ים בתימן ועם מיליציות שיעיות עיראקיות, ואף מצאה עצמה קרובה לעימות ישיר עם איראן. המלחמה שהתפתחה חורגת בהרבה מהממד המקומי.
הנחות שגויות והטעיות מוקדמות
במהלך השנים שקדמו למתקפה, קיבלה ישראל אינדיקציות רבות על כך שחמאס שואף להתעצם ולהכין תשתיות למלחמה, אך מערכת הביטחון בחרה לראות באותן אינדיקציות "שאיפות" בלבד ולא סימנים ממשיים. רעיון שהשפיע רבות על גישת קברניטי הביטחון היה כי חמאס מורתע, עסוק בניהול עזה, ואינו מעוניין בעימות.
חיזוק לגישה זו ניתן גם על ידי התנהגות חמאס שעמד מהצד בעימותים בין הג'יהאד האיסלאמי לבין ישראל. על רקע זה, ישראל איפשרה הזרמת כספים קבועה מקטאר, מתוך כוונה "לשמר שקט" בגזרה. למעשה, ייתכן שכספים אלו שיחררו לחמאס משאבים שהופנו להכנות הצבאיות של הארגון.
לקחי כשלי מודיעין בהיסטוריה והשפעתם על אירועים עכשוויים
חוקרי מודיעין ואסטרטגיה מסבירים כי כישלונות מודיעיניים הם לעיתים בלתי נמנעים. ישנן שלוש אסכולות מרכזיות להסברת כישלונות כאלה: האסכולה המסורתית תולה את הכישלון בהטיות קוגניטיביות כמו חשיבה קבוצתית או השלכת תודעה; האסכולה הרפורמיסטית מייחסת את הבעיה למבנה הארגוני והבירוקרטי; והאסכולה המנוגדת מצביעה על חוסר בנתונים כבסיס המרכזי.
במקרה של חמאס, קיימים אתגרים ייחודיים במודיעין מול ארגונים לא מדינתיים. הארגון פועל במסגרות מבוזרות, מקיים תקשורת מוצפנת או מוסווית, ונוקט שיטות התחמקות ממעקב. כך, למשל, חמאס הפסיק להשתמש בתקשורת אלחוטית זמן רב לפני המתקפה, והעביר את עיקר התכנון בטלפון קווי במנהרות.
הכשל בדרג הפוליטי והמודיעיני
ישראל השקיעה בעשור האחרון מאמצים נרחבים בעימות מול חיזבאללה ואיראן. איום חמאס נתפס כמשני. למרות שצה"ל זיהה את חמאס כ"צבא טרור רקטי" בעל יכולות משמעותיות, הייתה נטייה להפחית מחומרת כוונותיו. כך התבססה שוב "קונספציה" שגויה, בדומה לזו שלפני מלחמת יום הכיפורים ב-1973.
גם כשהתקבלו התרעות ברורות יחסית, המערכת בחרה להתעלם או לדחות אותן. לדוגמה, מסמך "חומת יריחו", שנתפס כסימולציה מדויקת של מתקפת אוקטובר, זכה להתעלמות מצד הדרגים הבכירים. קצינה מיחידת 8200 התריעה שוב ושוב, אך הממונים עליה דחו את ההתרעות כתיאוריה דמיונית, והמסר לא הועבר למקבלי ההחלטות.
כשלים באיסוף המודיעין ובניתוחו
למרות שהשב"כ ויחידת 504 של אמ"ן החזיקו ברשת סוכנים משמעותית ברצועה, חלה ירידה באיכות המידע המתקבל. חמאס, מצידו, ידע לשבש את יכולות האיסוף של ישראל באמצעות טקטיקות מתוחכמות. ישנן עדויות לכך שהוא ביים שיחות מוטעות, העביר מידע כוזב על הג'יהאד האיסלאמי, ויצר רושם שגוי של רגיעה.
מעבר לכך, התרעות שנמסרו מהדרגים התחתונים, כמו חיילות תצפית שדיווחו על חפירת בורות והנחת מטענים ליד הגדר, נדחו בטענה שמדובר בתרגולות שגרתיות. התרעות שהתקבלו ממצרים, ואפילו הפעלת כמות חריגה של סים-קארדים ישראליים בתוך עזה בליל המתקפה, לא הצליחו להדליק נורה אדומה.
מסקנות ראשוניות והשלכות עתידיות
מהפרטים שהפכו גלויים עד כה עולה כי לא מדובר בכישלון יחיד אלא בצבר של כשלים בדרגים שונים: מהנחות יסוד שגויות בדרג המדיני, דרך התרשלות בפענוח נתונים מודיעיניים, ועד אי-הפצת מידע רגיש לדרגים הבכירים. ייתכן שנטייה ליחס עודף לטכנולוגיה והפחתת חשיבות HUMINT תרמו אף הן למחדל.
חמאס הצליח לבצע את המתקפה בין היתר בזכות תפיסה ישראלית מוטעית כי פעולה נועזת כזו אינה בגדר האפשרי. בהתאם לתורת הסיכון של מייקל הנדל, ככל שמתקפה נתפסת כבלתי סבירה, כך הסיכוי שהיא תצליח גובר.
ישראל ניסתה ליישם מנגנונים למניעת כשלים, דוגמת יחידת "פרקליט השטן", אך ככל הנראה אלו לא הצליחו לחלחל בצורה אפקטיבית לתוך מערכות קבלת ההחלטות. כמו כן, תרבות ארגונית היררכית מקשה על העברת דעות חתרניות מהשוליים למרכז.
חשיבותה של ענווה אנליטית
המסר המרכזי העולה הוא הצורך בביקורת עצמית מתמדת ובענווה אנליטית. אסור להניח כמובן מאליו שאין "פיל בחדר", כלומר אפשרות להתפתחות דרמטית גם אם אינה מתיישבת עם תפיסות קיימות. הבנה של האויב מחייבת יכולת להניח שהוא פועל אחרת לחלוטין ממה שנדמה. האירועים של אוקטובר 2023 מחייבים חשיבה מחודשת על מודיעין בזירה של שחקנים לא מדינתיים.
לסיום, ברור כי ישראל תצטרך להפיק לקחים לא רק ממחדל מודיעיני אלא מתרבות של קונספציות, עודף ביטחון והזנחת קולות הזהרה פנימיים. הבנת הרקע, הכוונות, והיכולות של אויבים עתידיים תדרוש שינוי עמוק של מנגנוני קבלת ההחלטות, שיפור הכלים האנליטיים, והקשבה אמיצה גם לקולות חריגים.
מקור
Wyss, M. (2024). The October 7 Attack: An Assessment of the Intelligence Failings. International Journal of Intelligence and Counterintelligence, 37(4).
