בשנה האחרונה, יותר ויותר סטודנטים מוצאים את עצמם שואלים את אותה שאלה: האם מותר לי להיעזר ב-AI בכתיבת עבודה אקדמית? השימוש בטכנולוגיות כמו ChatGPT, Grammarly ואחרות הפך לפשוט ונגיש, והפיתוי להיעזר בכלים הללו בכתיבת עבודות סמינריוניות, סיכומים, ואפילו במטלות שוטפות הולך וגובר. אך יחד עם ההזדמנויות, מגיע גם בלבול לא קטן. האם מדובר בעזרה מותרת, כמו ייעוץ או עריכה? או שמא זו הפרה של כללי האתיקה האקדמית? מוסדות אקדמיים רבים עדיין מגבשים מדיניות, והפער בין הטכנולוגיה לבין ההנחיות הרשמיות גורם לרבים להרגיש אבודים – לא בטוחים מה מותר ומה אסור, מה נחשב "שיתוף פעולה" לגיטימי עם מכונה, ומה כבר עובר את הגבול, ובאופן כללי: האם מותר להשתמש בבינה מלאכותית בכתיבת העבודות?
שלושה סוגים של מרצים
אז האם מותר להשתמש בבינה מלאכותית לכתיבת עבודות אקדמיות? התשובה היא שזה תלוי במרצה. ישנם שלושה סוגים של מרצים:
1. האוסר לחלוטין
סוג זה של מרצים אוסרים לחלוטין שימוש כלשהו בבינה מלאכותית בכתיבת העבודות, ואפילו מזהירים מפסילת העבודה ואפילו הקורס אם ייעשה שימוש כלשהו בבינה מלאכותית בכתיבה. לעתים הם גם מחתימים את הסטודנטים על הצהרה שלא נעשה שימוש בבינה מלאכותית בכתיבה. הם בודקים היטב את העבודות המוגשות ואם נראה שנעשה שימוש בבינה מלאכותית – פוסלים את העבודה ולפעמים אפילו את הקורס.
במבט ראשון, סוג זה של מרצים נראה מיושן ומקובע. הרי בינה מלאכותית איתנו כאן כדי להישאר, זאת לא תופעה חולפת. לכן במקום לאסור – עדיף ללמוד כיצד להשתמש בבינה מלאכותית בצורה נכונה. האיסור נראה כמו התנגדות מיושנת ומקובעת למשהו שכבר לא ניתן להתנגד אליו, שכבר הפך לחלק מחיינו, ניסיון חשוך, סגור וצר אופקים להימנע מהשינויים הבלתי נמנעים בטכנולוגיה ובחברה.
עם זאת, אני רוצה להציע נקודת מבט אחרת להסתכל על האיסור הגורף הזה. אני לא אומר שאני מצדד בו, ובאופן אישי אני כן חושב שמוסדות הלימוד צריכים ללמד איך להשתמש בבינה מלאכותית בצורה נבונה ולא לאסור על השימוש בה. עם זאת, אני רוצה להציע מבט אחר ולהציע שהגישה הזאת לא כל-כך מיושנת ומקובעת כמו שהיא נראית במבט ראשון. נחשוב על משחק הכדורגל. במשחק הכדורגל אסור להשתמש ביד. זה איסור גורף וכללי. אבל לא נבוא ונגיד שהשחקנים מנגדים לשימוש ביד. כמובן מחוץ למשחק הם משתמשים בידיים, ואין להם שום בעיה עם ידיים. עם זאת, האיסור להשתמש ביד הוא חלק ממה שהופך את המשחק למעניין ומרתק. באופן דומה, האיסור להשתמש בבינה מלאכותית לא בהכרח מעיד על התנגדות לבינה מלאכותית. הוא רק נועד לאמן אותנו ולתרגל אותנו במשהו אחר, מיומנות אחרת שגם היא עשויה להיות חשובה ומפתחת: כיצד להתמודד ולכתוב עבודה בעצמנו. שוב, אני לא אומר שזאת הדרך הנכונה והראויה, אני רק מציע להסתכל על זה באופן פחות שלילי, ולראות את היתרונות גם בגישה הזו.
2. ה"לא מתערב"
הטיפוס הלא מתערב הוא הטיפוס המסוכן ביותר. מרצים אלה אומרים שלא אכפת להם אם תשתמשו בבינה מלאכותית בכתיבה, אבל אתם אחראים על התוצאה. כלומר העבודה תיבדק לגופה, ללא קשר לשאלה אם נכתבה על ידיכם או על ידי בינה מלאכותית, אבל אם יימצאו בה טעויות העבודה תיפסל. כך למעשה המרצה משאיר כביכול את הבחירה האם להשתמש בבינה מלאכותית או לא – לסטודנט, אבל למעשה – לא מאפשר כמעט להשתמש בה, ואסביר מדוע. מודלים של בינה מלאכותית ג'נרטיבית עושים טעויות מאוד יסודיות בעבודה. העבודה הנדרשת כדי "לעלות" על הטעויות האלה הרבה יותר מסובכת מאשר לכתוב את העבודה בעצמנו. לכן, סטודנט שחושב שהוא יחסוך עבודה בכך שהוא ייתן למודל לכתוב – מטעה את עצמו. הוא יקבל את התוצר, אבל אחרי זה הבדיקה האם המאמרים אכן קיימים והאם הם אכן אומרים את מה שהמודל מייחס להם גוזלת הרבה יותר זמן מאשר לכתוב את העבודה בעצמו מלכתחילה. לעומת זאת, המרצה מכיר היטב את הטעויות הנפוצות של מודלים ג'נרטיביים, ויכול לעלות עליהן בקלות. כך המרצה יפסול את העבודה לא על עצם השימוש בבינה מלאכותית (שהוא מותר), אלא על טעויות יסודיות שנעשו בה (כמו המצאת מקורות, ייחוס שגוי של טענות למקורות וכדומה).
אם נפלתם על מרצה "לא מתערב" – תחשבו פעמיים לפני שאתם מתקרבים לChatGPT..
3. המדריך
מרצים אלה הם המתקדמים ביותר. הם מודעים לכך שהבינה המלאכותית היא כלי חשוב שעשוי לסייע בכתיבה אקדמית אם נעשה בו שימוש נכון, ומודעים מצד שני גם לכך שרוב הסטודנטים לא יודעים בדיוק כיצד נכון להשתמש בבינה מלאכותית בכתיבה, אילו שימושים טובים ומועילים ואילו שימושים עשויים להיות הרסניים, וכיצד להשתמש בכלים השונים באופן נכון. לכן, המרצים הללו לא רק מעודדים שימוש בבינה מלאכותית בכתיבת העבודות, הם גם מדריכים את הסטודנטים בדיוק אילו שימושים לעשות, אילו לא, וכיצד לעשות את השימושים שמומלץ לעשות. לעתים, מרצים אלה נותנים תרגילים שכל עיקרם הוא לימוד ותרגול שימוש נכון בבינה מלאכותית.
אם נפלתם על מרצה "מדריך" – עשו שימוש בבינה מלאכותית לשימושים שהוא ממליץ עליהם, ואל תתפתו "לרמות" ולעשות שימושים שהוא המליץ לכם לא לעשות, חבל על ניסיון ההתחכמות הזה: הוא מכיר את התוצאות ויידע לזהות את זה בקלות.
אז תכלס, מותר או אסור להשתמש בבינה מלאכותית בכתיבת עבודות?
נכון שהמוסדות האקדמיים מגבשים מסמכים, שמשתנים בלי הרף, בנושא השימוש בבינה מלאכותית בכתיבת עבודות. הם מנסחים מסמך, מפיצים אותו, מגלים שהוא אינו נכון, ומפיצים מסמך אחר, קשה לעקוב וקשה להבין. גם אם תראו להם מסמך שהם עצמם הפיצו שאומר שמותר, הם יראו לכם מסמך יותר חדש שאומר שאסור. לכן בסופו של דבר התשובה לא נקבעת ברמת מוסד הלימודים אלא ברמת המרצה. הדרך הנכונה לדעת היא פשוט לשאול אותו. שאלו את המרצה מה המדיניות שלו לגבי שימוש בבינה מלאכותית בעבודות, והוא יענה לכם. אם הוא לא יענה במייל, שאלו אותו בשיעור. אל תחששו שהשאלה "תחשוף" אתכם, מדובר בשאלה לגיטימית ואפילו מראה על רצינות.
אבל השאלה החשובה יותר:
האם כדאי להשתמש בבינה מלאכותית בכתיבת עבודות אקדמיות?
גם אם מותר וגם אם אסור, השאלה היותר חשובה היא האם כדאי. מניסיוני, השימושים שבהם בינה מלאכותית יכולה לעזור בכתיבה אקדמית הם מאוד מוגבלים, וגם דורשים מיומנות רבה גם בשימוש בבינה המלאכותית וגם בכתיבה האקדמית. ללא שתי המיומנויות האלה יחד, השימוש בבינה המלאכותית רק נראה כאילו הוא עוזר, אבל בסופו של דבר יביא לציונים נמוכים או לפסילת העבודה. וגם כשישנן שתי המיומנויות האלה יחד, השימושים מוגבלים לעזרה קטנה ושולית ולא לכתיבה של חלקים שלמים. אפשר לקרוא על כך עוד בכתבה שמפרטת מדוע לא כדאי להשתמש בבינה מלאכותית בכתיבת עבודות.
